הפגישה הראשונה - מה סיפרתי לו ומה שמרתי בלב...

זה קרה ביום בהיר, קצת אחרי הגירושין - הדייט הראשון. "הוראות ההפעלה" לא אחרו לבוא היישר מהחברה ש"תיווכה": לא חשוב עד כמה את פתוחה, מספרת ומשתפת, אל תשימי את כל הקלפים על השולחן בפגישה הראשונה, אם את רוצה להבטיח שתהיה גם שנייה. מומלץ להפנים ו...נא להתנהג בהתאם!

מאת: מערכת פרק ב'   |   18:31 2010 / 02 / 03

פעם הייתי מספרת הכול!!!

מאז ומתמיד נחשבתי לבחורה פתוחה ומוחצנת - כזאת שמתחברת מיד לנשים וגברים, בעבודה, במספרה, במינימרקט ובין החבר'ה. כזאת אני - מדברת על עצמי, חושפת בלי חשש ולא משאירה כלום בפנים. תמיד "נפנפתי" ביתרון הפתיחות שלי - אצלי אין סודות, יש שקיפות מלאה, אין לי מה להסתיר, קבלו אותי כמו שאני, והצהרות דומות. זה בהחלט עבד והרגשתי עם זה טוב... עד שנפרדתי מגיל, החבר הראשון שלי, בעלי בעשר השנים האחרונות, אבי שני ילדיי והגרוש הטרי שלי. בעצם, אם להיות מדויקת יותר - זה עבד עד הדייט הראשון שלי עם אלדד, חודש אחרי שהתגרשתי רשמית מגיל.

הכרות ראשונה - הוראות הפעלה

זאת הייתה חברתי אפרת שהחליטה שאין לי למה לחכות כי "את צעירה, נראית טוב והגיע הזמן שתכירי סוף סוף עוד גבר חוץ מהחבר הראשון שלך". לפני שהגבתי כבר מסרה את מספר הטלפון שלי לאלדד, רווק בן 32 שעובד איתה ו"נראה פיגוז וחכם בטירוף". אחרי כמה ימים אלדד התקשר, הוא נשמע בדיוק כמו שאפרת תיארה ואני החלטתי לזרום עם העניין. קבענו להיפגש בבית קפה כבר באותו ערב. התקשרתי ל"שדכנית" לבשר לה על האירוע הדרמטי. "יופי, גדול!" היא צווחה באוזני ומיד עברה לטון רציני, "עכשיו תקשיבי אחותי, את לא ממש מנוסה בדייטים ולי יש דוקטורט בתחום. אני גם מכירה את הפתיחות שלך, אבל תביני, זאת הפגישה הראשונה ואם את רוצה שתהיה גם שנייה - אל תמכרי לו את כל הסחורה. הוא לא אחד מהחבר'ה שלך ולא חברה שלך מהמספרה, אז אל תספרי הכול בבת אחת, תהיי מסקרנת, תשמרי משהו לפעם הבאה, אחרת תשכחי מהפעם הבאה" - סוף ציטוט.

פתיחות... עד גבול מסוים!

הכרות עם גבר בקטע של דייט הייתה זרה לי. מעולם לא הייתי צריכה להכיר מישהו ולהרשים אותו. את גילי, הגבר היחיד בחיי עד כה, הכרתי בצבא. שירתנו יחד, התאהבנו, יצאנו שנה והתחתנו. בזה מסתכם ניסיוני "העשיר" בתחום הכרות עם גברים. ופתאום אני מוצאת את עצמי בבית קפה רומנטי עם גבר זר, חתיך אמיתי עם חיוך כובש, ועם "הוראות הפעלה" מחברתי היקרה. משהו בתוכי אמר לי שהיא צודקת ושהפעם כדאי לי לחרוג ממנהגי ולא להציג את כל הקלפים על השולחן.
אלדד היה מקסים והחיבור הראשוני בינינו בישר טובות. הרגשתי בנוח ודווקא בגלל זה הזכרתי לעצמי "ללחוץ על הברקס" ולא להיסחף. בהתחלה דיברנו על אפרת ועל הרעיון שלה להפגיש בינינו. צחקתי ואמרתי לו שאפרת החליטה בשבילי שזה הזמן לדייט. עוד רגע והייתי מצטטת לו את כל הנאום שלה על "להכיר מישהו חוץ מהגבר היחיד בחייך", אבל אז הבנתי שאני עלולה לגלוש לפסים של הפגישה הרביעית ועצרתי את עצמי. אין שום סיבה לספר לו מהרגע הראשון על ניסיוני הרומנטי/זוגי'/מיני, בעיקר לא כשהרזומה שלי אינו מרשים. זו הייתה הטקטיקה שלי לאורך כל הערב - שיתפתי פעולה, שאלתי, עניתי, סיפרתי... אבל עד גבול מסוים.

גם סיפרתי - גם שמרתי

כשאלדד התעניין בזוגיות הקודמת שלי אמרתי שדברים לא הסתדרו ביני לבין גילי ושהחלטנו יחד "לפרק את החבילה". החלטתי שבשלב זה לא אגלוש לסיבות ולנסיבות. כשהוא שאל אותי על הילדים סיפרתי לו בני כמה הם וכמה מקסימים, ובשום אופן לא חשפתי את ההתמודדויות שלי עם בעיות שרועי וליהי פיתחו כתוצאה מהגירושין - זה יכול לחכות לעוד שתי פגישות לפחות. כשהוא שאל אם גילי בקשר איתי ואיך אנחנו מסתדרים - סיפרתי לו שהפרידה לא הייתה "חלקה", אך לא פירטתי מה הרגשתי, ממה נפגעתי וכמה בכיתי - גם לזה יש עוד זמן.
מסתבר שגם הכרויות הן תורה בפני עצמה. בכל נושא שיחה שנפתח השארתי טעם של עוד, ניצוץ סקרנות שעדיין לא בא על סיפוקו. חייכתי, צחקתי, סיפרתי... וגם שמרתי... משהו... לפעם הבאה. ברור שקבענו עוד פגישה - זה עובד כשממלאים במדויק את הוראות ההפעלה!